שבתאי ואח' נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

חלקו הקדמי של רכב התובע 1 נפגע בחניה ברחוב כנפי נשרים בירושלים ביום 16.8.09. לטענת התובע 2 (נהג הרכב) נגרם הנזק לרכב ממשאית של הנתבעת 1, שהנהיגה בה בוטחה על ידי הנתבעת 2. לגירסתו החלה המשאית בנסיעה בהילוך אחורי ממקום חנייתה, פגעה ברכבו ואז נסעה קדימה ויצאה ממקום החניה. הנתבעות הכחישו את דברי התובע וטענו שהפגיעה לא נגרמה מהרכב.

בפתח הדיון טענו הנתבעות כי הנזק שנגרם לרכב אינו מתאים לפגיעה ממשאית. התובע טען כי הפגיעה נבעה מוו גרירה, ולאחר שטענו נציגי הנתבעות כי במשאית לא הותקן וו גרירה הציג התובע תמונות בהן ניתן לראות התקן מתכתי הבולט מחלקה האחורי של המשאית (לולאה למוט) שהוא שפגע ברכבו. תמונות הנזק מתאימות במלואן לפגיעה מהתקן זה. משכך הם פני הדברים לא נותר אלא לבחון האם אכן יצאה המשאית ממקום חנייתה בהילוך אחורי, כפי שטוען התובע, או שמא נסעה לפנים ללא כל נסיעה לאחור כפי שטען נהג הנתבעת.

מטעם הצדדים העידו הנהגים לבדם. התובע לא הביא לעדות את אשתו, שנכחה במקום (ושלגבי מעשיה באותה עת ניתן למצוא גירסאות שונות בהודעת נהג הנתבעת מיד לאחר התאונה ובדברי התובע היום), ואילו הנתבעות לא הביאו אף לא אחד משלושת העובדים שהיו במשאית, אף שככל הנראה אלה עדיין עובדים אצל הנתבעת. נהג הנתבעת טען שלא שילב הילוך אחורי, ואם היה עושה כן – היה ניתן לשמוע את צפצוף פעמון ההתראה. התובע השיב שאינו זוכר אם שמע את פעמון ההתראה של הנסיעה בהילוך אחורי, עניין שיש בו לכאורה כדי לתמוך בטענה כי זה לא שולב. עם זאת, מאחר ומנגנון הפגיעה תואם במדוייק לפגיעה מההתקן שבאחורי המשאית, ואין מחלוקת שמייד לאחר הארוע רדף התובע ברכבו אחר המשאית כדי להשיגה ולהטיח בפני הנהג את הטענה שזה פגע בו, נראה כי כל תרחיש אחר לארועים מלבד זה המניח שהמשאית פגעה קלות ברכב התובע הוא דחוק למדי. האפשרות שהתובע פגע במשאית אינה תואמת את התנהגותו מייד לאחר מכן, ובודאי שלא את הטענה כי אשתו כבר יצאה מהרכב. אפשרויות אחרות הן שהמשאית התדרדרה מעט ממקומה עם הנעתה (הנזק שנגרם מעיד על פגיעה קלה למדי של המשאית הכבד ברכב הקטן והקל של התובע), או שזו נסעה לאחור. נראה שאפשרויות אלה הן סבירות יותר, ולו במעט, מהאפשרות לפיה התובע הוא שגרם לתאונה לאחר חנייתו. גם לאי העדת העדים (ובמקרה של הנתבעת מדובר בעדים שאינם "קרובי משפחה" של בעל-הדין, אף שהם עובדי הנתבעת) יש להעניק משקל מסויים לעניין זה.

בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה לפיה עלה בידי התובעים להוכיח, במאזן ההסתברויות, את תביעתם. משכך הם פני הדברים הרי שעל הנתבעות לפצות את התובע 1 בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה.

לתובע נגרם נזק בסכום של 1,083 ₪ בשל הנשיאה בהשתתפות עצמית (שותפו הוא שנא בפועל בהפסדים), וסכום של 92 ₪ לכינון הפוליסה. לטענתו נגרם לו הפסד של יום עבודה. לעניין זה לא הובאו כל ראיות, והמירב שניתן לעשות הוא להעריך הפיצוי בגין הפסד זה על דרך האומדן, באופן מתון. הפסד הנחת העדר תביעות לא הוכח, ואף לא נכלל באישור המבטחת. בנסיבות אלה אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סכום כולל של 1,500 ₪. סכום זה כולל את ההפסדים המוכחשים הישירים ואת אגרת בית המשפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומו בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: